רוסית מודרנית מכילה ביטויים יציבים רבים המדברים על אלוהים. לחלקם משמעות מסוימת, המעידה על גדולתו של הבורא. אחד הביטויים הללו נחשב למילים שהאדם מציע, ואלוהים נפטר.
ביטויים רבים המדברים על יחסי אדם עם אלוהים ולהפך, מקורם בכתבי הקודש. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא מה שמכונה כלל הזהב של מוסר, המדבר על הצורך של אדם לנהוג עם שכניו באופן בו היו רוצים לטפל בעצמם. המשיח עצמו נתן הוראה כזו, כפי שמציינים בבשורות. בנוסף לביטויים מהברית החדשה, נשמרים ביטויים יציבים בשפה הרוסית שמקורה בכתבי הברית הישנה.
הביטוי "אדם מניח, אך אלוהים מסלק" יש לו שורשים בספר משלי הברית הישנה: "יש הרבה תוכניות בליבו של האדם, אך רק מה שיקבע על ידי האדון יתקיים" (משלי 19:21). כמובן שהניסוח המודרני של האמירה שונה במקצת מהטקסט מכתבי הקודש, עם זאת, ניתן לכנות קטע זה בסיס להופעתה של צורת הביטוי המודרנית.
ראוי לציין כי הניסוח המילולי של האמירה "האדם מניח, אך אלוהים מסלק" מתרחש ישירות ביצירותיהם של סופרים נוצרים. לראשונה הופיעה אמירה זו ביצירה "על חיקוי של ישו". חוקרים מודרניים מציעים כי מחברתו של הספר שייכת לתומאס מקמפיוס (בערך 1380 - 1471). בעבודתו, הכותב מתייחס לנביא ירמיהו, ואמר כי צדיקים מאושרים יותר על חסד האל מאשר על חכמתם שלהם וכי הם סומכים על אלוהים, מכיוון ש"אדם מניח, ואלוהים יש את זה."
ביטוי זה מציין השגחה מיוחדת של אלוהים ביחס לכל אדם.
