בספרות הרוסית קשה למצוא דפוס דומה נוסף של רחמים ואנושיות, המופיע בפני קוראי סיפורו של V. Rasputin "שיעורים צרפתיים". הכותב יצר דימוי עדין של מערכת יחסים נוגעת ללב בין מורה לתלמיד, שהסתיימה לא בצורה הכי נעימה.
היה פעם במרכז מחוז מרוחק
הפעולה בסיפורו של ולנטין רספוטין "שיעורים צרפתיים" מתרחשת באאוטבק הרוסי, שזה עתה החל להתאושש מהשלכות המלחמה עם הנאצים. הגיבור הוא ילד בן אחת עשרה, שבאמצעות אמו הולך ללמוד מכפרו הנידח למרכז המחוז.
בבית הספר וסביבו מתרחשים אירועי הסיפור.
נפרד מאמו ונאלץ להתגורר במשפחה מוזרה, הילד תמיד חש אי נוחות. מעולם לא מצא חברים, הגיבור כמעט תמיד בודד, חסר אמון באנשים ותמיד רעב. מישהו סוחב לחם ותפוחי אדמה מהאספקה הדלה שנאספה לבנו על ידי אם מסורה. מצבו הבריאותי של הבחור הרזה הוא כזה שכל יום הוא צריך לשתות כוס חלב אחת לפחות, שעבורו אין לו כסף.
הדאגה העיקרית של גיבור הסיפור היא הלימוד. הוא קיבל היטב את כל הנושאים, למעט השפה הצרפתית: לא הייתה שום דרך לבטא את ההגייה. המורה הצעירה לידיה מיכאילובנה נלחמה לשווא בכדי לחסל את החסר הזה. השפה הצרפתית לא נכנסה, למרות עקשנותו ומצפונו של הילד.
איכשהו, הגיבור היה עד למשחק כסף רחוק מלהיות ילדותי, בו הבחורים הגדולים התגנבו בהתלהבות, לאחר שהתכנסו במקום נידח ונטוש. לאחר שניסה את ידו בחוכמה זו, החל הילד לנצח בהדרגה. המשאבים הדלים שהכרות בענף זה הספיקו לחלב. הבריאות החלה להתאושש.
ההצלחה של החבר'ה במשחק עבור כסף הפכה לסיבת אי שביעות הרצון מהחבר'ה המבוגרים. הכל הסתיים בכישלון - אחרי הניצחון הבא, הם סגרו אותו, אוסרים עליו להתקדם. מכות, חוסר צדק וטינה, נשימתו נתפסה, הילד התייפח ללא ניחוח במשך זמן רב, חווה את מה שקרה.
